top of page

בוקר של יצירת אהבה
מאמר השראה על תוכן הסדנא

בוקר של יצירת אהבה הוא מפגש יום לנשים. מדוע רק נשים? מאחר ותהליך קבוצתי, על מנת שהוא יקבל אפקטיביות מלאה, הוא זקוק למרחב בטוח ומוגן. בהקשר זה, נושא יצירת אהבה הוא נושא שמכיל בתוכו אינטימיות וגילוי לב מצד המשתתפות. למעשה דרושה כאן אינקובציה של ה״ביחדנס״ של קבוצת נשים, אשר יכולה לאפשר את תחושת הביטחון הזו לשם היפתחות לשינוי. מאחר וגם אני בעצמי אישה, המרחב שנכון שאני אנחה בהקשר זה הוא לנשים.

חשוב לציין שהכלים והתהליכים שמועברים בסדנא זו, אינם עבור נשים בלבד, אלא רק הסטינג עצמו במבנה הקבוצה.

הנשים שמגיעות לבוקר שכזה, הינן מכל שלב ומעמד בחייהן. רווקות, גרושת ונשואות. למרות השוני החיצוני, לכולן יש את אותה השאיפה שקשורה בחווייה שלהן אל מול הכוח שלהן ליצור אהבה. 

אחד התהליכים האהובים עליי הוא תהליך יצירת אהבה. בין אם מדובר בתהליך פרטני בקליניקה ובין אם מדובר בתהליך קבוצתי. זאת משום שאישה אשר מגיעה להבנה שהיא מעוניינת בתהליך כלשהו ליצירת אהבה, נמצאת מראש בעמדה מאוד עוצמתית כלפי החיים. היא נמצאת בצומת שבה הצורך והמציאות לא נפגשים עדיין, אבל היא מבינה, גם אם באופן לא מודע, שהמפגש בין השניים יכול להתרחש באמצעות שינוי שהיא תעבור. 

כאשר ההבנה הזו קורמת עור וגידים, כוחו של האדם (גבר או אישה) ביצירת מציאות חייו הופך למשהו חדש. למעשה, לתפיסתי, זו המשמעות האמיתית של תהליך ההתבגרות שלנו מילדים לבוגרים. כולנו מכירים את נטל הבגרות, את החובות השונים אליהם נדרש מאיתנו להתחייב כאשר אנחנו מסיימים את מעמדנו הילדי. אנחנו גם מכירים בזכויות שאנו רוכשים עם התבגרותנו ואפילו מכירים בכוח אליו אנחנו נחנכים בתהליכי ההתבגרות שלנו. מה שאנחנו לא מכירים, או יותר נכון מעט מידי מעיזים לתת לעצמנו את הזכות להכיר, הוא האלוהות אליה אנחנו מתקבלים באופן מודע כאנשים בוגרים. והסיבות לחוסר הכרות זה, הן רבות. בין השאר מפאת לחץ חברתי, מבנים פוליטיים חברתיים, ואחיזה מתמדת בחוסר הערך שלנו כבני אדם. 

כל אל או אלה הן ישויות יוצרות. אנו כבני אדם המלכנו אותם לאלוהותם והעטנו עליהם ״כוח אל-אנושי״ ביכולת שלהם ליצור ולשלוט לנו במציאות. אנחנו עושים זאת בין השאר מפאת חוסר המוכנות שלנו לפגוש את עצמנו באלוהותינו - כלומר בכוח היוצר שלנו - ולהבין את בקשת העומק שנמצאת בתוך הרצון האלוהי שלנו. השלכנו מעלינו את כוח היצירה האדיר שברשותנו על מנת, שלא ניאלץ לפגוש את השינוי הפנימי שכל יצירה בה אנו חפצים בחיינו מבקשת מאיתנו. כך האל יכול פשוט בהינף יד, באמירה או באמצעות חץ וקשת, ליצור אהבה. הוא לא מעורב בשינוי, הוא מחליט על כך באופן שרירותי ושאינו קשור בקורבנות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הגדרה אחת, תנאי כלשהו או דרישה. היא מתרחשת כאשר אנחנו נכנסים למימד הרגשי והפתוח שלנו. רגעי הזיקה אלה רגעי הפגישה שלנו עם אלוהים.

באמצעות כוח החלימה שלנו, ובפרט כאשר החלום הוא מודע, אנחנו יכולות לפתוח דלת אל כוחה האדיר של ההווייה ולפגוש בה כשאנו נמצאות ביחס של זיקה כלפיה. מפגש שכזה מאפשר למעשה להווייה שלמה להיוולד באמצעותנו. וכך נולדת שוב ושוב האהבה.

לאחר מכן אנו מתפנות למפגש כנה עם עצמי, ובתהליך של זיקוק כל משתתפת מזהה את יהלום הזוגיות שלה. הכרות אינטימית עם עצמי, הבנת הערכים שעליהם מיוסדת אישיותי, היא שלב מכריע ביצירת אהבה. יהלום זה הופך להיות מגדלור לחיים, אשר לאורו ניתן ליישר כל הזמן יותר ויותר את הכיוון בחיים. פסיכה מקבלת מוונוס, אימו של ארוס, ארבע משימות בזו אחר זו עד שהיא הופכת לאלת הנפש ויכולה להינשא לאל האהבה. ארבע משימות אלה הן מקבילה סימבולית וסיפורית לארבעת ערכי הליבה המתגלים בתהליך הפשוט להפליא של יהלום הזוגיות. קצרה היריעה מלכתוב כאן על ההקבלה הסימבולית הזו וזהו נושא למאמר בפני עצמו. בהשראה מתיאוריית המשמעות של הפילוסוף דונלד דוידסון, איזורי החפיפה בתוך הקשר יהיו בתוך ערכי היהלום, כאשר המשמעות של אלו האחרונים תלך ותתרחב יחד ולחוד. 

המפגש מסתיים עם הרפייה ודמיון מודרך שאליו נכנסים כל מרכיבי המפגש והמשתתפות יוצאות למסע נשמתי של מפגש בין נשמות ויצירת קשר רוחני של אהבה.

כל משתתפת מקבלת לאורך הבוקר דפי עבודה איתם היא יוצאת בסוף הסדנא כאשר הם מלאים בתוכן ובמשמעות. 

במקרים רבים כל מה שהאהבה זקוקה לו על מנת להתעורר ולהתממש בחיי היום יום הוא בוקר פשוט ונעים של יצירת אהבה.

boker shel.png

החלטתו. 

אבל האנושות גם חכמה מספיק על מנת לתת לעצמה סימנים אל עבר כוחנו הנשכח. אחד מהם הוא הסיפור המיתולוגי על אמור ופסיכה. בסיפור הזה אמור בעצמו הפך לקורבן חסר יכולת אל מול אהבתו שלו, ודווקא פסיכה, זו שהחלה דרכה כבת אדם וסיימה כאלת הנפש, היא זו אשר יכלה ליצור את השינוי ותהליך ההתבגרות הנדרש על מנת שהיא ואמור יוכלו להתאחד באהבתם. 

בבוקר של יצירת אהבה אנחנו קודם כל מתעוררות אל הכוח הזה אשר קיים בנו באופן רדום ולא ממומש מספיק. אנחנו מתעוררות מחדש ליכולת שלנו לחלום. כוחו של החלום בתהליכי יצירת מציאות, הוא כוח אדיר שאי אפשר להמעיט בערכו. משום שרק מתוך החלום אנחנו מסוגלים ליצור את רגעי הזיקה, כהגדרתו של מרטין בובר. זיקה זהו רגע של חסד בו נוצר מפגש בין הצורך הפנימי לבין המציאות. זיקה היא למעשה שפת הדיבור של ההווייה ושפה זו יכולה לקבל ביטוי באינספור אופנים. במילים, דימויים, חפצים, מפגש אנושי, מפגש כלשהו של האדם עם העולם. אין לזיקה שפה אחת,

bottom of page