תהליך קבוצתי
כוחה של הקבוצה הוא להעצים את היחיד ובתגובה, היחידה מעצימה את הקבוצה. תנועה זו חוזרת שוב ושוב ויוצרת הדהוד שהולך ומתעצם הן עבור הקבוצה והן עבור כל פרט.
מתוך הסדנה אני את אתה אנחנו
התהליך שעוברת כל אחת או אחד בקבוצה, הינו אישי ופרטי לצד שיתופים בהתאם לרצון ולצורך, לשם יצירת ההדהוד הקבוצתי.
משכו של תהליך קבוצתי הוא גמיש מאוד ויכול לנוע על הטווח שבין מפגש יום חד פעמי, סדנה תהליכית של מספר מפגשים, ותהליך עומק של כמה חודשים עד שנה. התהליכים הקבוצתיים בכל צורותיהם מבוססים של שילוב בין מבנים אימוניים, לבין שפה וטכניקות NLP.
הכלים בהם נעשה שימוש במסגרת המבנה המשלב אימון ו-NLP נעים על כל קשת ההתמחויות שלי במהלך חיי. כך נעשה שימוש בגישות ותובנות מתחום מדיטציית המיינדפולנס בשילוב עם תפיסת עולם בודהיסטית אותה אני מתרגלת מזה 15 שנה. לתוך החשיבה התהליכית נכנסות תפיסות פילוסופיות בעיקר מתחום הפילוסופיה המערבית, האנאליטית כדוגמת דוידסון וויטגנשטיין, האקזיסטנציאלית כדוגמת בובר, קאמי והוסרל, האסתטית ופסיכואנאליטית כדוגמת קאנט, לאקאן ופרויד. לצד מחשבת-על במבנה המפגש, נכנסים כלי המחשה מרובים מתחום הקולנוע, מוזיקה,
אומנויות הבמה, אומנות חזותית ועוד.
אז מה בעצם קורה במפגש הקבוצתי?
כל מפגש, תמיד, ייפתח בסיפור קצר כלשהו. סיפור שבאמצעותו קל מאוד למשתתפים להסב את תשומת הלב ולהיפתח למה שקורה מולם. הסיפור ימחיש באופן קליל ולעיתים הומוריסטי את מה שהולך להתרחש במפגש הקרוב. בין אם המפגש כולו יהיה שיחה בנושא מסויים, ובין אם במפגש יועברו תהליכי עומק בדיאלוג עם התת מודע של המשתתפים, הסיפור יהיה תמיד מה שיפתח את מרחב המפגש וייאפשר למעשה בתוכו ליצור את המפגש כולו. שכן הסיפור תמיד ייעצר בנקודת שיא כלשהיא וממנה ינבע המפגש כולו. בסיום המפגש יופיע גם סיומו של הסיפור.
מדוע להתחיל עם סיפור?
הסיפור פותח את מרחב ההזדהות של המשתתפים. הוא מערב אותם במה שקורה באופן פשוט וישיר מאוד, המשתתפים מייד מכניסים את עצמם לתוך הסיפור ולוקחים בו חלק. יש שיסכימו עם הסיפור ויש שיעלו מחשבות ואפשרויות משלהם. אבל כולנו באופן טבעי לוקחים חלק בסיפור. לכך אנו נוטים מלידה ועם חווייה סיפורית התת מודע שלנו חש מיד בנוח ובבית. הוא נרגע ומרגיש בה בעת מובל לתוך הסיפור ובשליטה על המהלך הסיפורי. והתת מודע שלנו הוא למעשה השחקן הראשי בכל סדנה, יהא משכה אשר יהא, הוא הפרטנר איתו אנחנו בדיאלוג - וכשאני כותבת אנחנו אני מתכוונת גם אליי כמנחת הסדנא וגם אליכם, כל מי שמשתתף או משתתפת בתהליך הקבוצתי. התת מודע שלנו זקוק לסביבה בטוחה ומרגיעה. אי אפשר לשקר לו בנושא הזה. הוא מתוכנת באופן הישרדותי להרים כל אות של אזהרה ברגע שחש כי הסביבה אינה בטוחה עבורו. ומארח ובסדנאות למיניהן אנחנו תמיד יוצרים שינוי בחווייה של התת מודע, שינוי שהוא במהותו שינוי רגשי, הדבר החשוב ביותר הוא ליצור ולשמור על סביבה בטוחה ורגועה עבור כל המשתתפים בתהליך. על יצירת הסביבה הטוחה והרגועה, אני כמנחה אמונה. ומהר מאוד, גם בסדנא של מפגש אחד בלבד, כל המשתתפים יחד הופכים לבעלים של המרחב הבטוח הזה.
המהירות הזו הינה מצד אחד טבעית לנו. כבני אנוש כולנו חפצים לחוש ביטחון ונוחות בכל מסגרת חברתית בה אנחנו נמצאים.
NLP על מגוון כליו מאפשר לרתום את הצורך הכל כך טבעי הזה, על מנת ליצור ולתחזק כקבוצה עבור עצמה, ועם הנחייה עדינה ורכה מצידי, את המרחב החברתי הבטוח של הקבוצה לאורכו של כל תהליך קבוצתי.
לחיות בטוב. מה שיש בתוכנו זה ניסיון כנה והרואי להשיג עבור עצמנו מימוש של צורך שהוא הכרחי עבורנו. בין אם מדובר בצורך בחופש, בשליטה, בביטחון, בהרגעה, או כל צורך אחר. והעניין הוא, שכרגע אין לנו דרך אחרת. ממש אין. מה גם שרוב הסיכויים שהדרך הזו, על כל הכאב והסבל שמצויים בה, מאפשרת לנו רווחים משניים, שכניראה מתחזקים את המשך הכאב.
זיהוי של הצורך העמוק והחיובי שמצוי בתוכנו, הוא חלק משמעותי מאוד מתהליך הריפוי או השינוי. בתהליכים קבוצתיים יש עזרה הדדית בתהליך הגילוי הזה. העזרה היא גם בפן המודע, כגון שיחות ושיתופים שמתרחשים בקבוצה. וגם בפן של התת מודע אשר כל הזמן שואב מהסביבה מודלים גם בהתנהגות וגם בתובנות. כך יוצא שהקבוצה הופכת לגוף בפני עצמו שמשמש מצע אדיר לשינוי אישי של כל אחד מהמשתתפים והגוף כולו מתפתח וצומח בתהליך הקבוצתי.
על מנת לעכל רגשית את השינוי וליצור עבורו מרחב חדש שמובנה מסמלים ודימויים בתת מודע, הקבוצה עוברת בכל מפגש הרפייה עם דמיון מודרך שמותאמים לנושא. תהליך קבוצתי מסתיים עם יכולת השלכה של השינוי אל עבר העתיד עבור כל אחד מהמשתתפים. זה די מדהים שדבר כזה יכול להתרחש אפילו בתהליך קבוצתי קצר בן כמה שעות בלבד. אחת הסיבות לכך שזה קורה, היא שלקבוצה נוצר כוח חדש שמוזן מהתתי מודע של כל אחד מהמשתתפים. התת מודע שלנו מוכן להתגייס בקלות ובאהבה לשינוי כאשר הוא חש בטוח, מוגן ושהסביבה היא לטובתו.
וכך במרחב מוגן מסוג מיוחד זה, אנחנו נכנסים פנימה אל תוך נבכי התת מודע שקשורים בנושא שלשמו התכנסנו. המערכת שלנו, כלומר הווייתנו השלמה, היא יישות אקולוגית. הווה אומר, היא תמיד תפעל מתוך נקודת הנחה של מינימום מאמץ ומקסימום תוצאות. היא לא תבזבז אנרגיה מנקודת המבט שלה. כלומר, אם אנחנו סובלים מקושי כלשהו, כאב או חוסר הצלחה - ואני מדברת כאן על כל סוג שהוא בין אם מדובר בתסכול מחוסר מציאת הייעוד שלנו, סבל מתמשך מחרדות, הכאב שבחוסר מציאת אהבה בחיים, או התנהגויות כפייתיות והרסניות כדוגמת התמכרויות למיניהן. היישות שלנו תמיד מקיימת את הקושי הזה מתוך תפיסה שזו הדרך הטובה ביותר עבורנו להשיג את הצורך שאותו קושי מאפשר. זה מורכב מאוד נכון?
כלומר, קודם כל אין בתוכנו איזשהו אוייב, כוח שמתנגד לנו ולשאיפה שלנו
מתוך הסדנא בוקר של יצירת אהבה
